זיהוי מוקדם של קוצר ראיה

טרום קוצר ראייה מוגדר על ידי המכון הבינלאומי לקוצר ראייה (IMI) כ"מצב תשבורת של עין של ≤ 0.75 D ו-> 0.50 D בילדים כאשר שילוב של רפרקציה, גיל וגורמי סיכון אחרים הניתנים לכימות מספקים סבירות מספקת להתפתחות עתידית של קוצר ראייה."

ישנם ארבעה גורמי סיכון מרכזיים לכך שילד יהפוך לקוצר ראייה וניתן להשתמש בהם להערכת הסיכון להופעת קוצר ראייה:
1- היסטוריה משפחתית – הורה אחד עם קוצר ראייה מעלה את הסיכון פי שלושה, בעוד שני הורים קוצר ראייה מכפילים את הסיכון
2- סביבת ראייה – פחות משעתיים ביום בבילוי בחוץ מגביר את הסיכון לפתח קוצר ראיה במיוחד אם בשילוב עם יותר מ-3 שעות ביום בפעילויות לקרוב (מחוץ לזמן הלימודים)
3- ראייה דו-עינית – לילדים עם יחסי התכנסות אקומודטיבית (AC/A) ) גבוהים יותר, הנראים בדרך כלל עם esophoria , יש סיכון מוגבר להתפתחות קוצר ראייה תוך שנה של יותר מפי 20, פיגור (lag) אקומודטיבי עשוי להיות גם גורם סיכון, יש השערות ש- Intermittent exotropia קשורה גם להופעת קוצר ראייה.
4- מרשם נוכחי – גורם הסיכון המשמעותי ביותר של קבוצה זו לקוצר ראייה עתידי הוא אם לילד יש מרשם קטן
מ-+0.75D (בהרחבה) מתבטאת בגיל 6. סיכון זה אינו תלוי בהיסטוריה המשפחתית ובסביבת הראייה.
השינוי המהיר והמשמעותי ביותר של מרשם בילדים קצרי ראייה מתרחש בשנה שקדמה להופעה ולכן יש לעקוב מקרוב אחר ילד שהוא פחות היפראופי מהנורמאלי בהתאם לגיל, במיוחד אם קיימים גורמי סיכון במקביל.